top of page

פסיכותרפיה אדלריאנית וטיפול בתנועה

הקליניקה שלי היא מרחב בטוח להתבוננות, חקירה אישית וחיבור מחודש לתחושת הערך.

אני מציעה מבט מעודד ולא שיפוטי. המטרה היא לפגוש את תחושת הערך של המטופל.ת ולהביט קדימה אל החיים שרוצה לחיות – מתוך כבוד לעבר, אך מבלי לתת לו להגדיר את העתיד. בבסיס העבודה עומדת האמונה, שלכל אדם יש כוח ליצור מחדש תובנות ורגשות וכך, גם להרחיב את תחושת הבחירה והחופש שלו בכל מעגלי חייו ולפעול אחרת.

*הטיפול מיועד לבוגרות ובוגרים מעל גיל 18

מוקדי העבודה הקלינית

טראומה מורכבת (C-PTSD) ופוסט-טראומה

עבודה סומטית לוויסות מערכת העצבים כבסיס לעיבוד רגשי. הבחנה בין סכנת העבר וחוויות חוסר אונים לבין מוגנות וביטחון בהווה, תוך הכרה בכוחות וחיבור לתחושת מסוגלות. פירוק דפוסי עוררות-יתר או קיפאון (Fight, Flight, Freeze) והשבת תחושת שליטה וביטחון בגוף.

טראומה, מתרחשת קודם כל בגוף. ברגע של פגיעה בביטחון הכי בסיסי ויסודי של קיום. תחושה של אובדן אחיזה בקרקע.

תחושת ניצול, פגיעה, השפלה, ציניות של שימוש בגוף, שליטה מסוכנת, תוקפנות, הקטנה, התעלמות, הכחדה. כל אלה, חוויות גוף.

הן נצרבות ומרימות ראש, בכל פעם שמופיע גירוי כלשהו שמספר שהאיום חזר. כשאישה, או נערה (או ילדה..) מרגישה שמסרה את עצמה, האמינה, סמכה, נתנה את עצמה, חשבה שכך נכון לאהוב. לאהוב אותה.

ובסופו של דבר, נותרה חסרת אונים כשגופה חשוף ופצוע. זו חוויה שמעבר למילים והסיפור, היא מתקיימת בגוף. לכן, בגוף, נמצאת גם ההחלמה.

בתהליך רגיש וקשוב לכל הרמזים המודעים והבלתי מודעים, נוכל למצוא את הכוחות והעוצמה של הגיבורות והגיבורים, בעל כורחם שהתמודדו ושרדו את מה שחוו. והם כאן, על מנת לחיות חיים מלאים ובעלי ערך. חיים ששווה לחיות.  

* כתוב על אישה אבל מתייחס גם לגבר

הפרעות אכילה ממושכות

אני מתבוננת בהפרעת האכילה כפיתרון הישרדותי להשגת ביטחון ושליטה ולא כמחלה או ליקוי.

בעבודה משותפת עם המטופל.ת, ניתן יהיה להיפרד בהדרגה מהביקורת, הנוקשות והצורך להשתמש בהפרעת האכילה, כמנגנון חלופי להתמודדות עם קשיי החיים. ככל שנתקרב אל החיים ונחווה מסוגלות ויכולת להתמודד עם מה שאלה מביאים, כך יתאפשר לבנות קשר קשוב ומיטיב עם הגוף ועם אוכל.

העבודה שלי בקליניקה עם הפרעות אכילה, מבוססת בין היתר, על המסע הכואב הפרטי שלי. הגוף מעולם לא היה עבורי רק כלי טכני. הוא הלב, המצפן, שדה הקרב ושדה הריפוי שלי.

שפת האם שלי מאז ומעולם היא התנועה, הריקוד, תחושות פיזיות. מגיל 14 ועד גיל 28, אז נכנסתי למרפאה להפרעות אכילה לטיפול ממושך וסיזיפי שנמשך כחמש שנים, התמודדתי עם הפרעת אכילה שעד היום, היא חלק ממאגרי הכוח והאתגר שלי.

את הפרעות האכילה של המטופלות שלי, אני מבינה בגוף. אני נושמת אותן, חשה אותן בנימים, בעורקים, בקצב הדופק, בעוצמת החרדה, בכאבים הפיזיים, בפיתולי הבטן. אני מבינה את הסיפורים ברמת הדם, הלב הפועם בי ובכל חמשת החושים.

לכן, אין כמעט צורך, במילים. החוויה הגופנית, נוכחת והשיחה מתנהלת כשאני והן, יודעות שאני איתן. שאני מבינה.

משברי חיים, חרדה ודיכאון

כמו בטראומה והפרעות אכילה, כך גם בכל מופע התנהגותי, מחשבתי ורגשי אחר, מפתח האדם מנגנון שיסייע לו להתמודד עם החיים כפי שהוא חווה ומרגיש אותם על עצמו.

דיכאון, חרדה וכל התנהגות אחרת, כולם מנגנונים המאפשרים לאדם, להשתתף או להימנע מהחיים, בהתאם לרגשותיו, כאביו ואתגרי הגוף והנפש שלו. בכל תהליך, המטרה נותרת יציבה :  לחזק עוגנים אישיים ובינאישיים, לדעת להתמלא במשאבים מפנים ומחוץ לאדם ולמצוא כוחות שיאפשרו לכל מטופל.ת, להאמין באופן שלם, שיכולים להתמודד עם מה שקורה ועוד יקרה, מבלי להעלים או לצמצם תחושת כאב, פגיעות או קושי.

תהליך עומק זה, מתרחש לצד הקניית כלים מוחשיים, לוויסות חרדה ומצוקה דרך הגוף "כאן ועכשיו".

bottom of page