top of page

טראומה והפרעות אכילה. הגוף מדבר את הכל

25 באוק׳
זמן קריאה 3 דקות

עודכן: לפני 3 שעות


כשהגוף מדבר את הכאב: על הפרעות אכילה ופוסט-טראומה

לצד המודעות הציבורית הגוברת להפרעות אכילה ולפוסט-טראומה, בתוך תוכו של האדם המתמודד מסתתרות לרוב בושה עמוקה, בדידות ותחושה שאין ברירה אחרת. כדי להבין לעומק את שתי התופעות הללו ולסלול את הדרך להחלמה, עלינו להביט בהן לא כפגמים באופי או כחולשה, אלא כמנגנוני הישרדות מתוחכמים שהגוף והנפש מגייסים כדי לשרוד מצוקה בלתי נסבלת.


הפרעות אכילה: מנגנון הישרדותי מאחורי מסכת התפקוד

"הפרעות אכילה" הוא שם כולל למגוון התנהגויות הנוגעות לסגנון האכילה ולמחירים הכבדים שהן גובות. התנהגויות אלו מתאפיינות בעיסוק מוגבר באוכל ובחשיבה בלתי פוסקת עליו – בין אם המטרה היא צמצום קיצוני, זלילה או שימוש בהתנהגויות מפצות, וכל אחת מהן נבדלת בקצב, בכמות ובתדירות.

למרות שהשיח הציבורי פתוח היום יותר מבעבר, ברמה האישית מתמודדות רבות חוות בושה עמוקה וקושי להודות בקיומה של ההפרעה ולפנות לטיפול. הפער בין החוץ לפנים הוא לעיתים קרובות דרמטי:

  • אנורקסיה: המתמודדת אמנם תיחשף לאט-לאט בגופה השדוף והשביר, אך תתקשה להודות שהיא סובלת או שגופה מכניע אותה והיא רעבה עד מוות, תרתי משמע.

  • בולימיה: המתמודדת תתחזק באופן עקבי תדמית מרשימה של אישה מתפקדת, עצמאית ואינטליגנטית. אך ברגע שהיא מתפנה מהתדמית הציבורית ונכנסת לחדרה הפרטי, היא מסתערת על כל מה שחשבה לאכול לאורך היום, ובסופה של ההסתערות עושה כל שביכולתה כדי לטהר את עצמה מהמטען המוגזם והמכביד שהכניסה לגופה.

  • אכילה כפייתית: כלפי חוץ, המתמודדת עשויה להיראות כמי שפשוט נהנית מאוכל. היא תפגין בדרך כלל תפקוד גבוה ומרשים, ותצליח להיות אהובה, דומיננטית וכובשת ברוב חלקי היום. אף שלעיתים תיתפס בטעות כ"חלשת אופי" בשל משקלה, היא מפגינה עוצמה בכל יתר תחומי חייה – למעט באותם רגעים שבהם היא נכנסת לביתה וזוללת עד כאב.


חשוב להבין: הפרעות אכילה אינן גזירת גורל. מדובר במופע אגרסיבי של התנהגויות שכל מטרתן היא לאפשר למתמודדת לצלוח מצוקה אישית – בין אם על רקע אירועי חיים קשים ופגיעות, דפוסים פרפקציוניסטיים ודורשנות בלתי אפשרית מעצמה, או מערכות יחסים מורכבות ומזיקות. בסופו של יום, המתמודדת נדרשת "להפעיל" את הפרעת האכילה כדי לחיות, ולא כדי לפגוע בעצמה, מתוך תחושה כמעט מוחלטת שאין לה בחירה אחרת.

התערבות טיפולית מקצועית, לצד התגייסות של הורים מיטיבים, בני משפחה וחברים, היא המפתח שמאפשר לה לגלות שיש בחירה – ולהצליח לבחור אחרת.


הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD): כשהטראומה נרשמת בגוף

הפרעת דחק פוסט-טראומטית שוכנת, לפני הכול, בגוף. גרעין הטראומה נוכח באופן פיזיולוגי במערכת העצבים האוטונומית; תגובות הגוף, המגיעות מחיווטים במוח, מופנמות באופן שאינו בהכרח מילולי (Abram Kardiner, 1914).

התגובות הפוסט-טראומטיות מחוללות מהפכה בחיי המתמודד או המתמודדת. מערכות הגוף, הרגש ועיבוד המידע משתנות מקצה לקצה, כך שהחיים שאחרי הטראומה נראים אחרת לחלוטין מאלה שהיו לפניה. הקליפה החיצונית עשויה להיראות תקינה, ולכאורה נדמה שהשורד או השורדת התגברו והמשיכו הלאה, אך בפנים פועל מעגל בלתי פוסק של מנגנוני התראה והישרדות, שאינם מאפשרים לנהל חיים מלאים ושלווים.

בספרו "נרשם בגוף" (The Body Keeps the Score, 2021), מתאר ד"ר בסל ואן דר קולק כיצד בתגובה לאירועים טראומטיים, מטופלים לומדים לכבות את האזורים במוח המעבירים תחושות ורגשות המעוררים אימה ופחד. אלא שבכיבוי האזורים הללו, נכבים גם האזורים המאפשרים תחושת עוררות וחיוניות. המאמץ להשתיק תחושות מחרידות ופחדים, פוגע ביכולת להרגיש חיים באופן מלא. אצל נפגעי טראומה ממושכת מהילדות, מנגנון השתקת הגוף עשוי להיות כה עמוק, עד שלעיתים היכולת לזהות את עצמם בהשתקפות אקראית במראה או בחלון כמעט ואינה קיימת.


הדרך להחלמה: להחזיר את הביטחון לגוף

התמודדות מיטיבה עם טראומה מחייבת השבה הדרגתית של המודעות לגוף ולתחושות המתעוררות בו, תוך למידה כיצד לפענח אותן ולהשתמש בהן באופן אקטיבי ומקדם במקום פאסיבי ומתגונן. תהליך זה מחזיר את תחושת השליטה על החיים ומפחית את חוויית חוסר האונים.

לכן, התערבות טיפולית המכוונת לריפוי עמוק חייבת לשלב, לצד העיסוק במחשבות וברגשות, גם התבוננות מעשית בחוויות הגוף ובתופעות הפיזיולוגיות. מתוך הכרה בכך שמנגנוני הגוף התארגנו כפתרון הישרדותי הכרחי, ניתן להגמיש אותם בהדרגה ולהחזיר את תחושת הביטחון – קודם כול לגוף, ומתוכו גם לתודעה ולנשמה.


הגוף כזירת ההישרדות וכמפתח לריפוי

החיבור שבין פוסט-טראומה להפרעות אכילה אינו מקרי – בשני המקרים, הגוף הופך לזירה המרכזית שבה מתנהל המאבק לשרוד. כאשר אירוע טראומטי מציף את מערכת העצבים ומנתק את האדם מתחושותיו ומחוויית השליטה שלו, הפרעת האכילה עשויה להופיע כניסיון נואש לווסת את הסערה הפנימית: להשתיק כאב בלתי נסבל, לייצר אשליה של שליטה דרך שליטה באוכל ובמשקל, או לפרוק מתח גופני אצור. לכן, ריפוי עמוק ושלם מחייב התייחסות לשני הרבדים יחד: להקשיב לסיפור שהגוף מספר, לרפא את שורשי הטראומה, וללמד את הנפש והגוף דרכים בטוחות ומיטיבות יותר להרגיש חיים.


 
 
 

תגובות


אי אפשר יותר להגיב על הפוסט הזה. לפרטים נוספים יש לפנות לבעל/ת האתר.
bottom of page